לעיתים נוצרת ליחיד או חברה הכנסות מימון, כלומר הכנסה מריבית על פיקדון/אג"ח. בסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה כתוב שהכנסה כזו חייבת במס.
הגדרת ריבית שבפקודה:
בפס"ד צימרמן דן בית המשפט באדם (ברוך צימרמן) שזכה בהגרלה, ועבר זמן בין מועד הזכייה לבין מועד קבלת הכסף בפועל. את הכסף הנישום קיבל עם תוספת של ריבית. הנישום טען כי כשם שאין למסותו על הכנסתו מההגרלה (כך היה אז החוק. היום כן יש מס על זכייה בהגרלה) כך אין למסותו על התוספת משום שהיא אינה ריבית כמשמעותה- ריבית שנוצרת על הלוואה. בית המשפט העליון פסק כי ריבית שבפקודה אינה דווקא ריבית שניתנה על הלוואה, אלא כל תוספת לקרן של חוב בין שני צדדים גם היא חייבת במס על פי סעיף 2(4) לפקודה, ועל כן יש לחייב את הריבית שנוספה על הזכייה של צימרמן במס. בית המשפט קבע כי כל תוספת על קרן של חוב בשל ערך הזמן שעובר הינה ריבית ויש למסותה על פי סעיף 2(4) לפקודה.
מועד החיוב במס על הכנסה מריבית:
בפסיקה (לדוג' בפס"ד רפק אלקטרוניקה משנת 1975) נקבע כי מועד החיוב במס על הכנסות מימון הינו בהתאם לדרך הדיווח של הנישום. נישום שמדווח על בסיס מזומן ידווח על הכנסתו מריבית במועד קבלת המזומן בפועל. נישום שמדווח על בסיס מצטבר ידווח על הכנסתו מריבית במועד התהוותה של ההכנסה, בלי קשר לקבלת הכסף בפועל.
מקור החיוב ושיעורי המס:
חברה המקבלת ריבית חייבת עליה במס חברות על פי סעיף 126 לפקודה (23% נכון לשנת 2021).
יחיד המקבל תשלומי ריבית חייב עליהם במס על פי סעיף 125ג(ב) לפקודה בשיעור של 25%, ובמקרה שבו הריבית שולמה על נכס (אג"ח/פיקדון וכו') שאינו צמוד למדד, קובע סעיף 125ג(ג)(1) לפקודה כי המס יהיה בשיעור של 15% בלבד.
אמנם, ישנם מספר מקרים בהם ההכנסה מריבית תמוסה לא על פי סעיף 2(4), אלא על פי סעיף 2(1) לפקודה. ייתכנו לכך מספר השלכות, אך הפשוטה והמיידית ביניהן היא העניין של שיעורי המס ליחיד- במקרים אלו שיעורי המס יהיו על פי מדרגות המס על הכנסה פסיבית (הכנסה שאינה מיגיעה אישית) המפורטים בסעיף 121(א) לפקודה.
- במוסד פיננסי, הכנסות מימון תמיד ייחשבו כהכנסות על פי סעיף 2(1)- כלומר הכנסות מעסק ולא כהכנסה פסיבית.
- לעיתים הכנסת המימון הינה הכנסה פסיבית נפרדת מעיסוק העיקרי של העסק, אך לעיתים יש קשר חזק בין 2 סוגי ההכנסות, ובמקרים אלו נפסק כי החיוב במס הוא מכוח סעיף 2(1), על כל המשמעויות של זה. על מנת לדעת האם מדובר בהכנסה אינטגרלית לעסק ואז החיוב יהיה מכוח סעיף 2(1), יש לבחן את המבחן שנקבע בפס"ד קי.בי.עי (קבוצת בוני ערים) שנקרא "מבחן ניתוק הכספים ממעגל העסקים הרגיל" או "השלמת מעגל העסקה". לפי מבחן זה יש לבדוק האם הכספים שהושקעו בפקדונות/אג"ח נשארו לאחר ההפקדה/השקעה כחלק ממעגל המזומנים של העסק. לדוג'- אם הכספים שימשו לאחר הפדיון לצורך העסק זה יצביע על כך שהכספים לא נותקו ממעגל העסקים הרגיל, כלומר שההכנסות מימון הינם אינטגרליות לעסק. או לדוג' במקרה בו ההשקעה נועדה לשמור על הערך הריאלי של הכסף (כמו בשנות השמונים, אז ניתן פס"ד קי.בי.עי, בהן האינפלציה דהרה) על מנת להשתמש בכסף לצורך העסק בעתיד, אז זה יצביע על כך שההכנסות מימון הן אינטגרליות לעסק. לעומת זאת במקרים בהם ההשקעה מצטברת בחשבון נפרד מהחשבון של העסק, ואין קשר בין הכסף שמופקד/מושקע לבין הכסף שמשמש לפעילות השוטפת של העסק, אזי זה יצביע על כך שמדובר בהכנסות מימון פסיביות מכוח סעיף 2(4).
בנוסף, ישנם מקרים בהם על אף שההכנסות מימון ימוסו מכוח סעיף 2(4) לפקודה, שיעור המס יהיה בהתאם לשיעורי המס המפורטים בסעיף 121(א):
- במקרה בו הנישום רוצה לנכות הוצאות מימון שנוצרו לו על מנת להפיק את הכנסות המימון, הוא לא יוכל לשלם את שיעורי המס המפורטים לעיל, אלא יצטרך לשלם על פי סעיף 121(א), לבחירתו. הנישום יכול לבדוק איך ייצא לו לשלם פחות מס ועל פי זה לשלם.
- במקרה בו היחיד הוא בעל מניות מהותי בחברה ששילמה לו את הריבית (בעל מניות מהותי לעניין זה- כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה- מחזיק מעל 10% מהמניות).
- במקרה בו היחיד הוא עובד בחברה ששילמה את הריבית, או מקיים איתה יחסי ספק לקוח, אלא אם כן פקיד השומה ייווכח כי שיעור הריבית נקבע בתום לב ובלי שהושפע מקיומם של יחסים מיוחדים בין היחיד לבין החברה.
כפי שאתם רואים כל מקרה של הכנסות ריבית, צריכים לבחון לגופו, ולתוצאות תכנון המס יש הפרשי מיסוי שיכולים להגיע לסכומים גבוהים